מי יורש כאשר נערכה צוואה המנוסחת כ"יורש אחר יורש" והיורש הראשון נפטר לפני המוריש?

נערכה צוואה של "יורש אחר יורש" והיורש הראשון נפטר לפני המוריש. האם יורשיו על פי דין של היורש הראשון יזכו בעיזבון המוריש או היורש השני? 

א.         רקע עובדתי וטענות הצדדים

1.         ביום 2.2.81 ערכה המנוחה  צוואה  נוטריונית (להלן: " הצוואה") שבה נקבע בין היתר כי:

" את כל רכושי אני מורישה ומצווה לבעלי ... בתנאי שלאחר פטירתו יוקנה ויועבר רכושי לשתי אחיותיי ... בחלקים שווים ביניהן".

2.         בו ביום, ערך גם בעלה של המנוחה (להלן: " המנוח") צוואה נוטריונית שבה צווה את כל עיזבונו למעט את אלבום הבולים שלו, למנוחה. את אלבום הבולים שלו, הוריש המנוח לשלושת ילדיו (מנישואין קודמים) בחלקים שווים.

3.         המנוח נפטר ביום 12.11.05 וביום 25.1.06 ניתן צו קיום צוואה לצוואתו  הנ"ל.

4.         ביום 18.3.12 נפטרה המנוחה וביום 15.7.12 ניתן צו קיום לצוואתה. למנוחה לא היו ילדים.

5.         בשנת 2006 המנוחה חתמה על הסכם עם בית דיור מוגן שמפעילה המבקשת. על פי ההסכם, מחויבת המבקשת להשיב את כספי הפיקדון שנותרו בידיה, ואשר עולים על סך של 1.1 מיליון ש"ח, לידי הזוכים בעיזבונה  של המנוחה, על פי צו ירושה או על פי צו קיום צוואה.

6.         הטוענות 1-2 הן אחות המנוחה והיורשת על פי דין של אחותה השנייה של המנוחה (להלן: " האחיות"). האחיות דרשו מהמבקשת כי היא תעביר להן את כספי הפיקדון מאחר ולטענתן, הן היורשות הבלעדיות של המנוחה על פי הצוואה.

7.         המבקשת ביקשה מהאחיות להודיע לה האם למנוח היו צאצאים. האחיות הודיעו למבקשת כי למנוח יש שלושה ילדים, הם הטוענים 3-5. יצוין כי בבקשה למתן צו קיום צוואה שהגישו האחיות אחר המנוחה, הן לא ציינו כי המנוח נפטר לפני המנוחה וכי הוא הותיר אחריו צאצאים.

8.         המבקשת הודיע לטוענים, כי קיימת אי בהירות ביחס לזהות יורשי המנוחה. לטענתה, מאחר והמנוח נפטר לפני המנוחה, יתכן וחל סעיף 49 לחוק הירושה תשכ"ה - 1965 (להלן: " חוק הירושה") הקובע כי אם זוכה נפטר לפני המצווה ולא נקבע אדם אחר שיזכה במקומו, יזכו  צאצאי הזוכה בעיזבונו.

9.         לאור ספק זה,  הגישה המבקשת טען ביניים. האחיות טענו כי אומד דעתה של המנוחה ברור לחלוטין. לטענתן, סעיף 49 לחוק הירושה שקובע כי כאשר זוכה מת לפני המצווה צאצאי הזוכה יורשים את המצווה, לא חל כאשר המצווה קבע "אדם אחר שיזכה במקומו". האחיות סבורות כי במקרה דנן, המנוחה קבע אותן כמי שיזכו במקום המנוח " לאחרפטירתו". לדבריהן: "בין שעסקינן בהוראה של יורש במקום יורש ובין שעסקינן בהוראה של יורש אחר יורש ובוודאי שלפי כל פרשנות מתקבלת על הדעת אודות אומד דעתה של הצוואה.... יש וודאות מוחלטת בדבר זכות הטוענות 1-2... לזכות בכספי עיזבון המנוחה".

10.        הטוענים 3-5 שהם ילדיו של המנוח (לקמן: " ילדי המנוח") טוענים כי במקרה דנן יש להחיל את סעיף 49 לחוק הירושה. זאת, מאחר ומדובר בצוואה של יורש אחר יורש. לטענתם, "המנוחה לא קבעה בצוואתה כי אם בעלה לא יהא בחיים אזי ירש אדם אחר, אין לנו כאן מקרה של "יורש במקום יורש".

11.        בדיון שהתקיים הגיעו הצדדים להסכמה כי לא יישמעו ראיות וכי בית המשפט ייתן את פסק דינו על פי כתבי הטענות שהוגשו.

ב.         דיון והכרעה

1.         סעיף 49 לחוק הירושה קובע כי:

            " זוכה על פי צוואה שמת לפני המצווה, ולא קבע המצווה אדם אחר שיזכה במקומו  - אם בשעת מות המצווה נשארו צאצאים של אותו זוכה, יזכו הם לפי כללי החלוקה שבירושה על פי  דין. בכל מקרה אחר, הוראת הצוואה לטובת אותו זוכה מתבטלת".

2.         בע"א 5654/92 מורשטיין נ' מסר, פ"ד מט (3)  461 בעמ' 473 קבע בית המשפט העליון כי:

            " סעיף 49 מצוי בפרק השלישי לחוק הירושה שכותרתו "ירושה על פי צוואה". על כן יש לראותו כמתווה נתיב הורשה המתחקה אחר אומד דעתו של המצווה הספציפי, כפי שהוא עולה מן הצוואה, להבדיל מכללי הירושה על פי דין שבפרק השני, שביסודם הנחה כללית העולה מניסיון החיים בדבר רצונם המשוער של בני אדם".